בהלכות פורים קיים דיון נרחב בפוסקים לגבי דין פרוז ומוקף בן יומו. מאמר זה מביא בקצרה את הדיון ההלכתי, ואת יישומן למעשה לגבי דיני פורים משולש – שגם הוא נושא נרחב וזוקק ברור.

 

היום הקובע את הגדרת "מוקף בן יומו"

איתא במשנה מגילה דף יט.: "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר: אם עתיד לחזור למקומו – קורא כמקומו, ואם לאו – קורא עימהם". ובגמרא שם: "אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד, אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבע עשר – קורא עמהן". 

וכתב שם רש"י ד"ה אבל: "…והוא הדין לבן עיר שהלך לכרך: אם עתיד לחזור בלילי ט"ו, שלא יהא שם ביום ט"ו – לא הוי מוקף ליומו, וקורא בי"ד כחובת מקומו, ואף על פי שהוא בכרך; אבל אין עתיד לחזור בלילי ט"ו – אין צריך לקרותה בי"ד, וממתין וקורא עימהן…". 

רש"י מחדש שני דינים: א. דין פרוז בן יומו תלוי בליל י"ד, ואילו דין מוקף בן יומו – בט"ו: בן עיר הנמצא בליל י"ד בכרך אינו מוגדר כמוקף בן יומו אם בדעתו לשוב בליל ט"ו לעירו. ב. בן עיר הנמצא בכרך בליל י"ד ואיננו מתכונן להישאר שם בט"ו – קורא בי"ד, על אף שכרגע הוא בכרך ושם לכאורה עדיין לא פורים.

הרא"ש בסימן ג מביא את דברי רש"י וחולק עליהם. לדעתו ניתן להוכיח מהירושלמי שליל י"ד הוא התאריך הקובע הן לבן כרך הנמצא בעיר והן לבן עיר הנמצא בכרך, "וכמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעמד שם ליל ארבעה עשר ומקצת היום, שהוא זמן קריאתה של בני העיר, וחלה עליו חובת קריאתן, כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם עד מקצת יום י"ד, כיון שבזמן קריאת בני מקומו אינו עימהם, נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתן וקרינן ביה מוקף בן יומו… ואף אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו". בקיצור: לפי רש"י מוקף בן יומו נקבע בט"ו, ואילו לפי הרא"ש – בי"ד.

מחלוקת רש"י והרא"ש תלויה לכאורה בהבנת הזיקה שבין בני הכרך לבני העיר. לפי רש"י צריך, כנראה, להבין כפשוטו – שחלות פורים בכרך היא בט"ו, ויום י"ד לבני הכרך הריהו יום חול. אמנם אין הם אומרים ביום זה תחנון מתוך הזדהות עם אחיהם בני העיר, אולם עקרונית אין דיני פורים חלים עליהם עדיין. אם מבינים כך, ברור שלא ייתכן שחובת הקריאה בט"ו תחול בי"ד.

לפי הרא"ש, לעומת זאת, חל פורים מי"ד גם על בני הכרך. המגילה אומרת "ימי הפורים", כלומר: י"ד וט"ו, שניהם ימי פורים לכל העולם. ההבדל בין העיר לכרך אינו נוגע לחלות ימי הפורים עצמם אלא רק לחלות החיובים של פורים – קריאת מגילה, סעודה וכו': בכרך החיוב הוא בט"ו, ואילו בעיר – בי"ד. ומכיוון שחלות פורים מתחילה לכל העולם בי"ד, ממילא נקבעים גם זמני החיוב של כל אחד ואחד בליל י"ד, דהיינו בתחילת ימי הפורים, וגם חיוב הקריאה בט"ו נקבע לפי מקומו של האדם במועד זה. 

שיטת הרא"ש מתאימה לדעה המובאת בירושלמי שבן כרך שקרא בי"ד יצא בדיעבד מכיוון שזה זמן קריאת רוב העולם. אם סוברים שפורים דמוקפים מתחיל בט"ו, קשה יותר להבין כיצד יצא בן כרך שקרא בי"ד ידי חובתו; אולם אם סוברים כרא"ש – שחלות פורים מתחילה בי"ד לכולם – יובן דין זה. במחלוקת זו פסקו רוב האחרונים כרש"י, שדין מוקף בן יומו תלוי בליל ט"ו.

הגדרת הזמן הקובע את חלות דין "מוקף בן יומו" 

הרי"ף בפרק ב' במגילה מביא את דברי רבא שהובאו לעיל בתוספת קטנה: "אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר, אבל אם אינו עתיד לחזור – קורא עימהם". הרי"ף הוסיף את המילים 'ונתעכב ולא חזר', כלומר: לשיטתו החיוב נקבע לפי מחשבתו במשך הלילה, ואם חשב לחזור מהכרך התחייב בי"ד אף על פי שנתעכב.

בעל המאור שם חולק על הרי"ף: "לא נתבררו לנו דבריו בזה: מאי 'עתיד' ומאי 'נתעכב'? אם חזר – חזר, ואם לא חזר – לא חזר, ועיכוב מאן דכר שמיה". לדעת בעל המאור החיוב נקבע לפי מקום היותו בפועל כשהאיר היום, ולא לפי מחשבתו במשך הלילה.

לכאורה סברת בעל המאור פשוטה יותר – האיר היום הוא הקובע היחידי. הרי"ף כנראה סובר שיש לשלב בין שני הזמנים: אמנם עיקר חובת פורים ביום, ולא בלילה, ולכן הזמן הקובע הוא האיר היום, אולם חלות החיוב היא בלילה, ופורים חל על המוגדרים כבני עיר כבר בליל י"ד, ולכן דעתו בלילה קובעת.

לפי החזון איש הזמן הקובע לעניין זה הוא צאת הכוכבים של ליל י"ד. הרב צבי פסח פרנק (בתשובות הר צבי) ועוד חולקים וסוברים שגם אם הגיע למקום באמצע הלילה, אם דעתו להישאר שם עד שיאיר היום – מתחייב. רמב"ן והרבה ראשונים פסקו כרי"ף. היו אמנם שהסכימו גם לשיטת בעל המאור, אולם להלכה נקבע כדברי הרי"ף, שהחיוב תלוי בדעתו ולא במקום הימצאו.

פורים משולש

השנה, כידוע, נוהגים בני הכרכים בפורים משולש, דהיינו: קריאת מגילה בי"ד, על הנסים וקריאת התורה בט"ו וסעודה בט"ז. דין פרוז בן יומו לגבי בן כרך שהלך לעיר אינו משתנה, שהרי בעיר חלים כל דיני פורים ביום אחד – יום שישי – כרגיל. גם דין בן עיר שהיה בכרך בליל י"ד וחזר לעיר בי"ד לא משתנה, והוא מקיים דיני פורים בי"ד, ואף הסוברים שבכל שנה יש במקרה כזה ספק ועל כן אין לו לברך על קריאת המגילה מודים במקרה זה שיכול לברך, שהרי גם המוקפים קוראים ביום זה. השאלה המיוחדת השנה היא לגבי בן עיר שהלך לכרך – ובן כרך שחזר למקומו – ביום שישי, לאחר שכבר קיים את מצוות הפורים בי"ד כפרוז: האם חלים עליו דיני מוקף בן יומו מכיוון שבט"ו הוא נמצא בכרך? ושאלה נוספת: מה דין מי שהגיע לכרך במוצאי שבת ונשאר כשהאיר היום בט"ז – האם חייב הוא בסעודה כבני הכרך?

התשובה לשאלות אלו תלויה בשני גורמים: א.      הבנת דין פורים משולש. ב. חלות דין מוקף בן יומו על חלק ממצוות היום.

הגרצ"פ פרנק (שו"ת הר צבי סימן קכ"ה) כותב "שיש להסתפק בגזירה זו שגזרו שלא לקרות את המגילה בשבת, אם זה תקנה קדומה, ומשעה ראשונה כשתיקנו אנשי כנסת הגדולה חיוב קריאת מגילה בי"ד או בט"ו התנו מתחילה שאם יחול פורים בשבת יקראו את המגילה בערב שבת… או אפשר דמצד אנשי כנסת הגדולה קבעוה דוקא בי"ד ובט"ו, בין בשבת ובין בחול, אלא שאחרי זה חזרו רבנן ותיקנו שלא לקרותה בשבת אלא בערב שבת".

ההר צבי אינו קושר את שאלתו זו לדין מוקף בן יומו. אף על פי כן נראה שהיא חשובה גם לענייננו: אם פורים משולש הוא בעצם פורים בט"ו, אלא שקריאת המגילה הוקדמה לי"ד מחשש שמא יוליכנה ד' אמות, ניתן לכאורה לדבר גם בפורים משולש על דין מוקף בן יומו למי שנמצא בכרך בליל ט"ו; אולם אם כפי האפשרות הראשונה שבדברי הגרצ"פ, שמלכתחילה תיקנו שפורים יימשך במקרה כזה יומיים או שלושה, הרי שייתכן שגם רש"י ושאר הראשונים החולקים על הרא"ש יודו שהזמן הקובע הוא ליל י"ד, שהרי כאן גם לגבי המוקפים מתחיל פורים בי"ד. ולפי זה בנידון דידן, שהגיעו לכרך רק בט"ו, דין מוקף בן יומו איננו רלוונטי.

ברם, אפשר שיש לחלק בין תושב הכרך שהיה בליל י"ד בעיר וחזר לביתו הקבוע לבין בן עיר שהלך לכרך בי"ד: בן עיר שמגיע לכרך בי"ד יכול להתחייב רק מדין מוקף בן יומו; לעומת זאת, בן כרך החוזר למקומו, ייתכן שיתחייב בט"ו ללא קשר לדין מוקף בן יומו אלא מעצם היותו בן כרך קבוע, ולצורך זה החיוב אינו צריך לחול בליל י"ד.

האם נצטרך לומר שכולי עלמא יודו שמי שהיה בליל י"ד בכרך – דינו כמוקף, וצריך לעשות פורים משולש אפילו אם הלך בי"ד לעיר? לפי הרא"ש לכאורה הדברים אכן כך, כבכל שנה. אך לפי רש"י וההלכה – ודאי שלא. אמנם ייתכן שליל י"ד הוא הזמן שבו המחשבה קובעת, במקום ליל ט"ו, אולם אין הכרח לומר שבוקר י"ד מחליף את בוקר ט"ו, שהרי עדיין ייתכן שעיקר פורים דמוקפים הוא בט"ו, וכדי להיות מוקף בן יומו יש להימצא בליל י"ד בכרך ולהתכוון להישאר שם עד בוקר ט"ו.

ההר צבי אינו מכריע בספקו, ולכן נראה שדעתו נוטה שמדובר על חלק מהתקנה המקורית ולא על תקנה מאוחרת.

שאלה שנייה שיש לדון בה היא מה מידת הקשר בין דיני הפורים השונים: האם יכול להיות מוקף בן יומו גם לעניין חלק ממצוות הפורים, או שמא חידוש זה נאמר רק לגבי מכלול מצוות הפורים?

הגרח"ז גרוסברג טוען בספרו אגרת הפורים כי מן הטורי אבן במגילה דף ה ע"ב עולה שעיקר דין מוקף ופרוז בין יומו נאמר לעניין קריאת המגילה, והנמצאים במקום שבו קוראים מגילה מתחייבים לקראה ולנהוג דיני פורים כתושבי אותו מקום. לכן בנידון דידן, שבשני המקומות קוראים את המגילה בי"ד, אין דין מוקף בן יומו לגבי שאר המצוות רלוונטי כלל. לדעתו ניתן לצרף לסברה זו את דעת המאירי ודעמיה שבדרך כלל לא ניתן להתחייב בשני המקומות, וגם בפורים רגיל פטור בן עיר שהלך לכרך בי"ד לאחר שקיים את מצוות הפורים במקומו מכל דיני פורים דמוקפים. סיבות אלו לפטור אינן תלויות בשאלה דלעיל, והן ניתנות להיאמר אפילו אם סוברים שקריאת המגילה רק הוקדמה לי"ד ושעדיין אין זה פורים דמוקפים. ולכאורה ניתן לצרף אליהן את מה שאמרנו לעיל, שייתכן שזמן החיוב הוא בי"ד, ולא בט"ו.

ה"שערי יצחק" (הרב יצחק פלקסר) חולק בנקודה זו. לדעתו עיקר דין פרוז ומוקף בן יומו נאמר דווקא לעניין משתה ושמחה, ולא לגבי קריאת המגילה, והוא מדייק זאת מן הפסוק שממנו לומדים דין פרוז בן יומו: "על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלח מנות איש לרעהו" (אסתר ט', יט). לפי זה יש לראות כל מצווה ממצוות הפורים בנפרד, וממילא לעניין מצוות הסעודה וכו' שייך דין מוקף בן יומו למי שהגיע בט"ו לכרך, בין אם הוא בן כרך שחזר לכרך ובין אם הוא בן עיר שהלך לכרך. וגם אם נאמר כפי שאמרנו לעיל, שפורים דמוקפים מתחיל בי"ד, עדיין אפשר שמכיוון שדין מוקף בן יומו נאמר לגבי הסעודה והמשתה הזמן הקובע לגביו הוא ט"ו.

המגיע לכרך במוצ"ש, נראה שפטורו פשוט יותר, מפני שמוסכם הדבר שהסעודה ביום א' היא סעודה שנדחתה משבת (וידועה דעת מהרלב"ח שיש לערוך סעודת פורים בשבת ולא לדחותה). ולפיכך ברור שמי שלא היה בכרך בט"ו לא התחייב בסעודה, והימצאותו בליל ט"ז בכרך אינה מחייבתו. 

סיכום

הבאנו בקצרה את עיקרי הדברים לגבי מוקף ופרוז בן יומו, אם כי לא נכנסנו לפרטים רבים שבהם דנים הפוסקים. למעשה רצוי להחמיר לנהוג דיני מוקף בן יומו גם בפורים משולש כדהשתא.

בן עיר שנמצא בליל י"ד בירושלים וחוזר בי"ד לעירו – יקיים כל דיני הפורים בי"ד.

בן עיר או בן כרך המגיעים בי"ד לירושלים ונשארים שם לשבת – ראוי שיחמירו ויקיימו את מצוות הפורים גם כמוקפים.

בן עיר שהגיע לכרך בליל ט"ז אינו חייב כלל.

בן כרך שהלך לעיר בליל י"ד ונשאר שם עד שהאיר היום – נוהג דיני פרוז בן יומו כבכל שנה.