מדבר שקר תרחק
בפרשתינו מופיע הציווי "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג ז'). מן הראוי היה להרחיב את הדיון במשמעויות ההלכתיות של ציווי זה, אך אכמ"ל בזה. במפרשים ובפוסקים יש דיונים באשר לגדריו ההלכתיים. נחלקו הראשונים אם זו מצוות עשה לכל אדם או רק לדיינים ואיסור שקר הוא מדרבנן, נדונו מקרים נוספים מלבד אמירת שקר מפורשת (כגון שתיקה במצבים מסוימים) שנכללים באיסור, והובאו מקרים שונים שבהם יש היתר ואף מצוה לשנות (כגון מפני השלום). רבו הפרטים, ובכל שאלה מעשית יש לעשות שאלת חכם.
בעל צידה לדרך (על פירש"י) שואל מדוע שינה הפסוק משאר המקומות וכתב "מדבר שקר תרחק" במקום 'לא תשקר', כסגנון הרגיל בשאר מקומות. מלבד מקומות בודדים, הרחקות גדרם מדברי חכמים ואינן מצויות בתורה. החת"ס (בשו"ת ח"ג סימן כ) למד מכך שנכלל באיסור אפילו לגרום שקר בדרך גרמא. בעל צידה לדרך מבאר שהסיבה להרחקה היתירה מן השקר היא "משום שאין לך עבירה יותר תדירה ומצויה כמו דבר שקר". כסיוע לדבריו מביא בעל צידה לדרך את דברי המדרש בבראשית רבה (פרשה ח) שהאדם כולו שקרים. זו לשון המדרש:
"בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים וחבורות, מהם אומרים יברא, מהם אומרים אל יברא … חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, אמת אומר אל יברא שכולו שקר, צדק אומר יברא שעושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטט [שכולו קטטה], מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכה לארץ".
וכך נשאר רוב שהכריעו על בריאתו של האדם. המשך המדרש:
"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים, מה את מבזה אלטיכסייה [תכשיט] שלך? תעלה אמת מן הארץ הדא הוא דכתיב 'אמת מארץ תצמח' (תהילים פה)".
מהם אמת ושקר? כשאדם יודע בתוכו משהו אחד אבל מוציא מפיו אמירה שונה הוא משקר, אם המציאות היא אחת אבל מציגים אותה כלפי חוץ באופן אחר זה שקר. בתמציתיות אפשר לומר ששקר הוא מציאות מסויימת שאין התאמה בין החלק הפנימי לחלק החיצוני שלה, ואמת היא מציאות שלמה שכל חלקיה שוים.
העוה"ז נקרא 'עלמא דשיקרא'. לכל אדם, לכל עם וגם לכל העולם כולו יש נשמה, מהות רוחנית פנימית, וגם גוף חומרי שהוא הצד החיצוני שאנו רואים במציאות. אם כל אותה מהות נשמתית פנימית היתה באה לידי ביטוי למעשה בעוה"ז אז זו היתה אמת. אבל מלכתחילה "אדם לעמל יולד", האדם נברא באופן כזה שהוא מתחיל ממציאות של שקר ולאורך חייו עליו לעמול ולגלות שלב אחר שלב את האמת הפנימית. גם העולם כולו נברא כשאינו מופיע את נשמתו הפנימית (ומכאן שמו – 'עלמא דשיקרא') ורק בסוף התהליך יגיע להופעה שלמה של אותה נשמה – מה שנקרא בפינו "גאולה". אמת היא מציאות ברורה שתוכה כברה. עולם הבא כולו הוא אותה מהות רוחנית, עולם הנשמות, ולכן נקרא 'עולם האמת'. האמת אינה משאירה מקום לדברים שאינם אמיתיים. הרבי מקוצק שאל על דברי המדרש הנ"ל – מדוע השליך הקב"ה דוקא את האמת? הרי היה יכול להשליך את השלום וגם כך היה רוב שיכריע על בריאת האדם. תשובתו היתה שאם האמת היתה נשארת למעלה היא לא היתה נכנעת לדעת הרוב. האמירה שהאדם כולו שקרים ולכן אל יברא היתה מכריעה באמיתותה את הרוב. לא היתה ברירה, כביכול, אלא להשליך את האמת… בסוף המדרש המלאכים תמהים כיצד הקב"ה משליך את התכשיט שלו, הרי "חותמו של הקב"ה אמת" (שבת נה.). תשובתו של הקב"ה למלאכים היא – "אמת מארץ תצמח", המטרה אינה בריאת עולם מתוקן ומושלם באמת אלא עולם שהאמת מכוסה בו, 'עלמא דשיקרא', ודוקא מהארץ – הארציות, החומריות – משם תצמח ותופיע אותה אמת. הציווי "מדבר שקר תרחק" מראה לנו את הדרך בה עלינו לפעול בעוה"ז שמלא בצביעות, ציניות וראוותנות: דבקות במדת האמת. שבת שלום.
