בפרשות בהעלותך שלח וקורח ולאורך כל תקופת הנדודים במדבר, ישנם 'חיכוכים' בין דור יוצאי מצרים לבין משה ולבין הקב"ה.
השאלה הגדולה העולה היא איך מצד אחד דור דעה שראה גילויים גדולים ביציאת מצרים ומעמד הר סיני,
ומצד שני כביכול מתאווה בתאוות נמוכות של בשר וקישואים.
הרב מביא מקורות מתורת הנגלה והנסתר כדי שקצת נתחיל להבין באיזה אנשים מדובר וממה נובעים ה'חטאים'.
מקורות השיעור:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד ב:
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וכו'. תנו רבנן: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימתו. יתמו – בעולם הזה, ושם ימתו – בעולם הבא. ואמר אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: (הן באין) באין הן+ לעולם הבא, שנאמר אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח, אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי – באפי נשבעתי, וחוזרני בי. רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים אספו לי חסידי – אלו צדיקים שבכל דור ודור, כרתי בריתי (עלי זבח) – אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, עלי זבח – [אלו] רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה. רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא, שנאמר ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה, שנאמר הלך וקראת באזני ירושלים לאמר… זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ומה אחרים באים בזכותם – הם עצמן לא כל שכן?
חידושי אגדות למהר"ל בבא בתרא דף עד עמוד א
ועוד אמר והוי זקיפא בירכיה דחד מינייהו, להורות על המעלה הרמה והנשאה שלהם שהיו נבדלים במעלתם מכל הדורות האלו. שכבר אמרנו לך כי היה דור הזה מיוחד שאינו שייך כלל לדור הזה, ובאו עתה לומר לא הי' שהיו מתחלפים הדורות ביתר ובמעט, שתמצא דור אחד יותר במעלה מדור אחר, דבר זה אינו, רק היו נבדלים לגמרי כמו שני דברים שאינם שייכים זה לזה. …ולפיכך אמר שדור המדבר לא היה להם שתוף כלל עם כל הדורות …אמנם כדי שלא תאמר שאף אם לא היה שתוף עמהם, זה כאשר האדם אינו בשלימות מעלתו האחרונה מה שראוי שיהיה לאדם, אבל כאשר האדם הוא בשלימות, וזה כאשר קנה המעלה האחרונה, אז אין לומר שלא הי' שתוף עם דור המדבר, ולפיכך אמר שהיה רוכב הטייעא על הגמל
וכך אמר כי מעלת דורות הללו לא היה מגיע אל התחלת מעלתם, ועתה בא להוסיף מעלה עוד שהיה בדור דיעה, ועל זה אמר דפסק קרנא דתכלתא לחד מהם, בא לומר שכל עניניהם נבדל לעצמם, שקודם היה מבאר לך מעלתם שהיו נבדלים מכל הדורות הבאים אחריהם באמת, ותמצא מבואר שאף מאכליהם היה שלא כדרך שאר הדורות וכן בגדיהם וכמו שאמר הכתוב שמלתך לא בלתה מעליך וגומר, נמצא שמיוחדים הם בכל. ואמר דהות פסקא קרנא דתכלתא ולא הוי מסתגי לן, ואמר לי הטייעא, הוא כח המשיג כמו שנתבאר למעלה, והיה משיג דכל דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה והוא הדבר עצמו אשר אמרנו למעלה, כי כל דברים ההם אשר היה להם דור המדבר נתיחדו בו לא שייך לאחרים, רק כי הם לעצמם ולפיכך כל דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה שכל אחד יכול ליקח מאחר לפי ששייך ג"כ לאותו שהוא לוקח ממנו והוא משתתף עמו ולכך יכול ליקח מאחר, אף שהוא גוזלו סוף סוף שייך לאותו שלוקח ג"כ רק שגזלו, אבל הדבר שאינו שייך ללוקח כלל והוא שייך דוקא לאותו אחר שבא ליקח ממנו, דבר זה אי אפשר כיון שהוא מיוחד לאותו אחר (ואין יקח) [ואיך יקחנו].
של"ה – כללי התלמוד (יד) כלל פה קדוש
שפד. וקרוב לזה מצאתי בספר (ב)עשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פ"ח), בענין דור המדבר שהם בני עליה יותר מכל הדורות הבאים אחריהם, וזכו לראות בסיני את הנשמע, ועל הים אמרו 'זה אלי ואנוהו' (שמות טו, ב). וכבר נודע ממעלתם של דור דעה, שהיה כל אחד מהם שקול כאלף איש, דכתיב (דברי הימים – א טז, כה) 'דבר צוה לאלף דור', מלמד שמקבלי התורה שקולים כאלף דור. וכתיב (קהלת ז, כח) 'אדם אחד מאלף מצאתי' זה משה רבינו ע"ה שהיה שקול ככולם. ואם כן איך אמר רבי עקיבא בפרק חלק (סנהדרין קי ב) שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ופירש הרב הנזכר לעיל שאין להם צורך לעולם הבא, דהיינו לנו יש צורך לשוב לעולם הבא, משום דכתיב ביה (ישעיה כה, ט) 'ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה', והם הורו עליו באצבע בעולם הזה כדאמרן. ואף על גב דשם בפרק חלק (סנהדרין שם), אמר רבי יוחנן על רבי עקיבא, שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה, היינו משום דאמר למילתיה בלישנא דמשתמע לתרי אפי. ורבי עקיבא עשה כן, כי היכי דתהוי להו כפרה, דמשום הכי נמי מתנינן בשלשה מלכים (שם צ א), וקרינן ומתרגמינן במעשה העגל הראשון (מגילה כה א), עד כאן דבריו.
נועם אלימלך דברים פרשת דברים
דאיתא בגמרא (סנהדרין צ א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא רצה לומר שחלקם הוא צפון לעולם הבא, דהיינו מה שעוסקים בתורה ובמצות נצפן להם לעולם הבא שבעולם הזה בלתי אפשרי לבא למדרגה הזאת שיהיו יכולים להנות מזיו השכינה שזה הוא העולם הבא, אבל דור המדבר מחמת רוב קדושתם לא היו צריכין להמתין לעולם הבא ונהנו מחלקם בעודם בחיים חיותם וזה הוא כוונת אין להם חלק לעולם הבא,
ר' צדוק הכהן מלובלין – דברי חלומות אות ג
ג) חלם לי [בהיותי באיזביצא] שהיו מגלין לי איזה דברים משורש נשמתי ובכלל הדברים היו אומרים לי כי הדור של משיח יהיה אותם הנפשות עצמן של דור המדבר [ומשיח נשמת משה רבינו ע"ה כנזכר ברעיא מהימנא (זוהר ח"ג רמ"ו ב)] … כמו שכתוב (ירמיה ב', ב') זכרתי לך חסד נעוריך. והדור של משיח יהיה בסוד תתחדש כנשר נעורייכי שיהיה גם כן אותו הדור של חסד נעורים שיתחדש שנית. עד כאן תורף הדברים מה שאני זוכר עדיין:
ר' צדוק הכהן מלובלין – צדקת הצדיק אות רסא
וזה טעם שם המקום תבערה כי בערה בם אש ה' (במדבר י"א ג') ואש דשם הוי"ה שהוא מלא רחמים ודאי, רצה לומר אורו יתברך המאיר בלב והוא אש אוכלת אש. והיינו כי המתאוננים שמעתי דרצה לומר שהיו בעצבות ומרה שחורה וזה טעם רע באזני ה' (שם פסוק א') כי זה ענין טמא מת משתלח חוץ למחנה שכינה אבל במחנה לויה אף במקום משה רבינו ע"ה מותר רק השם יתברך אין יכול לסבלו. ועצבותן היינו מפני טמטום הלב כי חפיצים לדבקה בו. וידוע דבעת המרה שחורה הוא מצפה לאור ה' שיבוא בקרבו בדרך תבערה והתלהבות שלא על ידי הגדרת ויגיעת התורה והמצוות ועל זה הוא התאוננותם. ואז בדור המדבר כל מה שהיו מבקשים היה נפעל תיכף והגיעו לתבערה עד שהיה אש אוכלת אש דנר ה' נשמת אדם שנתכללה במקורה כטבע נר הקטן באור גדול עד שצעקו העם היינו כטעם (שמות כ' ט"ז) אל ידבר עמנו אלהים פן נמות ונשקעה האש. ואז נולד להם תאוה כי תבערת האש הוא מצד תוקף חום האהבה דאברהם אבינו ע"ה להשם יתברך:
ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פה
ויהי העם, אין העם אלא הרשעים שנאמ' מה אעשה לעם הזה (שמות יז ד) עד אנה ינאצוני העם הזה ..
כמתאוננים, אין מתאוננים אלא מתרעמים מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום ….רבי אומר כמתאוננים רע אין רע אלא עבודה זרה שנאמר כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם (שם /דברים/ לא כט).
וישמע ה' ויחר אפו, שמע המקום ונתמלא עליהם חימה: ותבער בם אש ה', ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מתחתיה עד שלא עמדו לא בין החיים למתים ולא בין המתים לחיים [להלן הוא אומר ויעמדו בין המתים ובין החיים אבל כאן לא עמדו לא על בין המתים לחיים ולא על בין החיים למתים] אבל אי אתה יודע במי נגעה האש תחלה הרי הוא אומר ותאכל בקצה המחנה יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה. ר' שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה במוקצים שבהם בגדולים שבהם וכה"א וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין (שופטים יא יא) (סליק פיסקא).
