השנה זכינו לשני אדרים, וממילא עולה השאלה מיהו האדר ה'אמיתי' ומיהו ה'נספח'. כידוע, לכו"ע את חג הפורים יש לחגוג באדר ב', אולם הדיון לגבי מהותו של כל אחד מהאדרים רלבנטי למגוון נושאים רחב הרבה יותר: נדר להימנע ממשהו 'בחודש אדר'; שטר שתאריך הפרעון שלו הוא אדר; ציון ז' אדר (יום פטירתו של משה, בו נוהגים אנשי חברא-קדישא לצום וכן מציינים בו את יום הזכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע); ועוד.

אדר אחד או שני אדרים?

באופן ראשוני, ניתן להעלות שתי אפשרויות כיצד להתייחס לשני אדרים:

  1. שני החודשים הם אדר. בשנה מעוברת, חודש אדר 'מתחלק' לשניים, ובמקום אדר אחד יש לנו אדר א' ואדר ב'.
  2. המהר"י מינ"ץ (שו"ת, סימן ט') נשאל, כיצד יתנהג בן שנולד באדר בשנה פשוטה והבר-מצווה שלו חלה בשנה מעוברת – באיזה חודש לחגוג את הבר-מצווה? המהר"י מינץ טוען, שאין דבר כזה שני אדרים. לדבריו, יש רק אדר ב', ואדר א' הוא תוספת שנועדה לסנכרן בין שנת הלבנה לשנת החמה, על-מנת שפסח יחול באביב. לטענתו, השם 'אדר' לחודש הראשון מטעה – מדובר בחודש העיבור. אולם, כיוון שאין לנו יותר מי"ב שמות לחודשים ואנו מעברים את החודש 'לטובת' חודש ניסן, אנו מחליטים שדווקא אדר יהיה לכאורה כפול:

"הדבר פשוט דאמרינן שבניסן יהיה בר מצוה ולא באדר הראשון שהוא חדש העיבור, ולא נקרא אותו אדר אלא שבט… וכי בשביל קריאת שם שקראו לו אדר נכניס זה להיות בר עונשין, ח"ו?!… הלא קריאת השם לאו משום הכי אתא, אלא מפני שאדר הוא חדש האחרון לחדשים נתנו לו זה השם… ומטעם זה סמכוהו לאדר וקראוהו 'אדר', כי אין לנו אלא י"ב שמות לי"ב חדשי השנה וכולם שמות פרסיים אשר למדנו בגלות… וכמו שקראוהו 'אדר' היו יכולים לקרותו 'שבט', ובתר שמיה לא אזלינן כדפירשתי"

כדי לסבר את האוזן, ננסח את המחלוקת בצורה קצת שונה. כידוע, י"ב החודשים הם כנגד י"ב השבטים. אולם, ניתן לחלק את החודשים לי"ב שבטים בשתי צורות שונות: ניתן לומר שי"ב החודשים הם כנגד י"ב הבנים של יעקב, ואזי בשנה מעוברת שני האדרים הם כנגד אפרים ומנשה, בני יוסף; או לחילופין, ניתן לאמר שי"ב החודשים הם כנגד י"ב השבטים שנחלו בארץ, ולפיכך בשנה מעוברת החודש הנוסף הוא כנגד שבט לוי, שלא קיבל נחלה1.

אם חודשי אדר בשנה מעוברת הם כנגד אפרים ומנשה, אזי מסתבר ששניהם כאחד מהווים 'אדר', שהרי שני הבנים יחד מחליפים את מקומו של יוסף אביהם (אפשרות א'). לעומת זאת, אם בשנה מעוברת החודש הנוסף הוא כנגד שבט לוי, אזי אין קשר בין אדר א' לאדר ב' (שהוא כנגד שבט אחר), ומדובר בחודשים שונים הדומים זה לזה רק בשיתוף השם (אפשרות ב'). לשם הבהירות, מעתה והלאה נתייחס לאדר לפי האפשרות הראשונה בתור מודל 'מנשה ואפרים' ולפי האפשרות השניה בתור מודל 'לוי'.

מתי חלים אירועי אדר?

בין אם נלך לפי המודל של לוי ובין אם אם נלך לפי המודל של אפרים ומנשה, יש לברר באיזה חודש יש לקיים בסופו של דבר את האירועים האמורים לחול באדר? ואמנם, המשנה במגילה ו: עוסקת בעניין זה:

"אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים"

הגמרא על אתר דנה באיזה חודש יש לקרוא את מגילת אסתר לאור דברי המשנה:

"רבי אליעזר ברבי יוסי סבר 'בכל שנה ושנה': מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט – אף כאן אדר הסמוך לשבט; ורבן שמעון בן גמליאל סבר 'בכל שנה ושנה': מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן – אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות; אלא, רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל – מסמך גאולה לגאולה עדיף!"

פשט המשנה הוא, ששני האדרים מוגדרים כאדר, כפי המודל של אפרים ומנשה, כיוון שהסיבה היחידה בגללה סובר רשב"ג שיש לקרוא מגילה באדר ב' היא צדדית – כדי לסמוך את גאולת פורים לגאולת פסח. כמובן, שהבנה זו קשה לדברי המהר"י מינץ, שטען שאדר א' הוא כלל לא אדר, אלא 'חודש העיבור' בעלמא? כנראה, שלדעת המהר"י מינץ יש לטעון, שמלכתחילה קבעו שבאדר ב' חוגגים את פורים כיוון ש'מסמך גאולה לגאולה עדיף', אולם לאחר הכרעה זו נהפך אדר ב' להיות האדר האמיתי מבחינת כל הדינים של אדר, ואדר א' נותר 'חודש העיבור' בלבד.

ואכן, נדמה שניתן למצוא תקדים לגישה זו בדברי הרא"ש על אתר:

"מתניתין: 'קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים' – נראה לומר דסיפא ארישא קיימא. היכא דקרא המגילה בארבעה עשר ונתעברה השנה, אז אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים, דאע"פ דעשאו בראשון צריכין לחזור ולעשותן בשני… והיכא דנתעברה השנה קודם אדר ראשון, אז הוי אדר הראשון כמו שבט" (פ"א, ז')

לדברי הרא"ש, אנו נוהגים את מנהגי אדר בשני החודשים רק אם קראו מגילה בחודש הראשון ולאחר מכן עיברו את אדר. אולם, אם מלכתחילה ידוע שהשנה תהיה מעוברת, אזי ברור שרק החודש השני הוא האדר המקורי, ואדר א' הוא בעצם 'שבט'!

יש לציין, שדברי הרא"ש מאד משמעותיים לפסיקת ההלכה, שהרי כיום ידוע מראש איזו שנה תהיה מעוברת. ממילא, לדעת הרא"ש אדר א' כיום הוא כ'שבט' לכל דבר, ולכן לא אמורה להיות כל משמעות ל'פורים קטן' והוא מותר במספד ותענית. לעומת זאת, הסוברים שאדר א' הוא 'חצי אדר', כפי המודל של אפרים ומנשה, יטענו שפורים קטן כשמו כן הוא – מקצת פורים – ולכן הוא יהיה אסור במספד ותענית.

ואכן, שתי הדעות הללו מופיעות בדברי השו"ע בסימן האחרון באורח-חיים:

"יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור 'יענך ה' ביום צרה' ואסור בהספד  ותענית; אבל, שאר דברים אין נוהגים בהם. ויש אומרים, דאף בהספד ותענית מותרים. הגה: והמנהג כסברא הראשונה"

הדעה הראשונה בשו"ע היא כסברא א' לעיל, ואילו דעת ה'יש אומרים' היא דעת הרא"ש והמהר"י מינץ, כסברא ב' לעיל. כפי שניתן לראות, הרמ"א מכריע כפי המודל של אפרים ומנשה. ואמנם, דברים דומים ניתן למצוא גם לעניין אבילות:

"כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. הגה: יש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (תרומת הדשן סימן רצ"ה); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין)" (תקס"ח, ז')

בסעיף זה ניתן למצוא שלוש דעות שונות: דעת השו"ע היא שיש להתענות באדר ב' ונראה מכך שלדעתו אדר א' הוא חודש העיבור בלבד, כדעת הרא"ש; דעת הרמ"א היא שיש להתענות דווקא באדר א'; ואילו הדעה הנוספת שמביא הרמ"א היא שיש להתענות בשני האדרים ונראה מכך שלדעה זו שני החודשים כאחד הם אדר, כפי המודל של מנשה ואפרים.

ברור, שלדעת הרמ"א לא ייתכן לומר שרק אדר א' הוא האדר האמיתי, שהרי את פורים חוגגים באדר ב'. לכן, כיצד נסביר שיש להתענות יארצייט דווקא באדר א'? כנראה, שלדעת הרמ"א שני החודשים נחשבים כאדר, כפי המודל של מנשה ואפרים, אלא שלדעתו אין הגיון להתענות פעמיים, ולכן מתענים דווקא באדר הראשון. אולם, נדמה שקושי נוסף עולה בדברי הרמ"א לאור פסיקתו ביחס לבר-מצווה:

"ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר"י מינץ סימן ט')" (נ"ה, א')

מדוע לגבי דיני פורים קטן ואבילות הכריע הרמ"א שגם אדר א' הוא אדר, ואילו לגבי בר-מצוה פוסק הרמ"א כדעת המהר"י מינץ? יש מסבירים, שלגבי בר-מצווה העיקר הוא שיעברו י"ג שנים שלמות, ולכן יש להמתין עד אדר ב' שהוא האדר המקורי, אולם יארצייט חל לאחר י"ב חודש ולכן יש לקיים אותו באדר א', למרות שמדובר ב'חודש העיבור' בעלמא.

שני דינים ביארצייט

לפי הסבר זה, לכאורה יש להבחין בין יארצייט בשנה הראשונה ובין היארצייט בכל שאר השנים. באופן עקרוני, הסיבה בגללה מציינים את היארצייט, היא כיוון שי"ב חודשים לאחר הפטירה עולה הנשמה עולם אחד נוסף בעולמות העליונים, וביום בו היא עולה אנו מתפללים על נשמתו של הנפטר. עליית נשמה זו תלויה בכך שיחלפו י"ב חודשים מיום הפטירה, ואין זה משנה אם מדובר בשנה מעוברת או בשנה רגילה. לכן, ברור שאם אדם נפטר בשנה רגילה, היארצייט הראשון שלו יחול באדר א'. לעומת זאת, בכל שאר השנים היארצייט צריך להתקיים בתאריך הפטירה. לכן, יש לדון איזה מהאדרים הוא האדר המקורי, ומסתבר שלדעת הרא"ש והמהר"י מינץ נקיים יארצייטים אלו דווקא באדר ב' ואילו לדעת הגר"א נציין אותם הן באדר א' והן באדר ב'2. אמנם, הלבוש מעלה אפשרות שגם לדעת הרא"ש והמהר"י מינץ יש לציין את היארצייט בכל שנה באדר א', כיוון שכך עשינו בשנה הראשונה לפטירה3

אם כן, מצינו כמה דעות ביחס ליארצייט בשנה ראשונה החל בשנה מעוברת: הרמ"א פוסק שיש לקיים אותו באדר א', השו"ע מכריע שיש לקיים אותו באדר ב' ואילו דעה שלישית שמצטט הרמ"א היא שיש לקיים יארצייט בשני החודשים4. להלכה, אני חושב שרוב האשכנזים נוהגים כשיטת הרמ"א לציין את היארצייט רק באדר א', ואילו הספרדים נוהגים לציין את היארצייט באדר ב', כדעת השו"ע. לעומת המחלוקת לגבי היארצייט, לפי ההסבר שהצענו בדברי הרמ"א, לכו"ע יש לקיים בר-מצווה באדר ב'5.

שני שלמים או חצי וחצי?

קודם לכן, ראינו את הדעה אותה מצטט הרמ"א, שכמוה פסק הגר"א, שיש לקיים יארצייט הן באדר א' והן באדר ב'. ברור, שגישה זו מסתברת לפי המודל של מנשה ואפרים. אם כן, מדוע לגבי בר-מצווה לא מובאת דעה דומה, ולכו"ע יש לחגוג אותה באדר ב'? נדמה, שגם לפי המודל של אפרים ומנשה יש שתי אפשרויות הבנה:

  1. אדר א' ואדר ב' הם בעצם חודשים החוזרים על עצמם – חודש כפול.
  2. למרות שמדובר בשני חודשי אדר, כל אחד מהם הוא 'חצי אדר'. אדר שלם מורכב הן מאפרים והן ממנשה, ולכן אדר כפול הוא מעיין 'אדר אריכתא' ולא יוסף כפול.

בכתב עת 'מסורה' עסק הגרי"ד בשאלת הבר-מצווה בשנה מעוברת, ולדבריו חוגגים את הבר-מצווה באדר ב' כיוון שיש דין הדורש שהילד יהיה בן שלוש-עשרה ביום אחד – דבר מתקיים רק לאחר שחלף יום ההולדת באדר ב'. נדמה, שדברי הגרי"ד מקבילים לסברא שכל אחד מהחודשים משלים חלק מאדר (אפשרות ב'). לפיכך, כדי שהילד יהיה בן שלוש עשרה 'ביום אחד', דרושים לחלוף שני 'חצאי' ימי ההולדת בכל אחד מהחודשים.

השערי תשובה מצטט בשם המהר"ש הלוי, שאדם הנולד בשנה רגילה והבר-מצווה שלו חלה בשנה מעוברת – יש לחגוג לו בר-מצווה באדר א'. הוא מסביר זאת בכך, שאם אפשר כבר להכניס את הנער לעול מצוות – מדוע לא לעשות זאת מהר ככל האפשר?! לעומתו זאת, הלבוש (סימן תרפ"ה) סובר שיש לחגוג את הבר-מצווה באדר ב' בשל טעם הפוך בדיוק מזה של המהר"ש הלוי. לדבריו, בבר-מצווה הנער נעשה בר-עונשין, ולכן יש לאחר את כניסתו לעול מצוות ככל האפשר. ברור, שהן המהר"ש והן הלבוש הבינו ששני האדרים דומים זה לזה (אפשרות א') ולכן אין העדפה מהותית לחגוג את הבר-מצווה באדר הראשון או באדר השני6.

אדם ללא יום הולדת…

שאלה נוספת בהקשר שלנו, היא לגבי אדם שנולד בל' אדר א' שהוא ראש חודש של אדר ב'. לכאורה, יש בעיה בתאריך הבר-מצווה של אדם זה, שהרי אדר רגיל הוא תמיד כ"ט ימים. אם כן, ייתכן שכלל לא יהיה לו יום הולדת לאחר י"ג שנים?! יש פוסקים הסוברים, שכיוון שאותו אדם נולד בראש-חודש אדר ב', יחוג את הבר-מצווה שלו בראש-חודש אדר; אולם, יש פוסקים הסוברים שיחגוג את הבר מצווה שלו בא' ניסן, שהרי הוא נולד בראש חודש לאחר אדר א'. למרות שהאחרונים מתלבטים בנושא זה רבות, משום מה הראשונים לא דנים בשאלה זו. כנראה, שלהם היה ברור כיצד יש לנהוג במקרה כזה…