בקשת ברכה מצדיק
פרשתנו עוסקת גם בשאלת ההבחנה בין נביא אמת לנביאי שקר, שאלה זו נדונה בהרחבה בדברי הראשונים והאחרונים, הרמב"ם כותב "כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו…. אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן".(יסודי התורה פ"י) כלומר לדברי הרמב"ם נביא אמת אינו חייב לעשות מופתים אלא לחזות את העתיד. עיקר תפקידו של הנביא הוא אמירת תוכחות ומסירת דברי ה' לעם, חיזוי העתיד הוא כלי שנועד לבדוק האם הוא נביא אמת. לצערנו אין לנו נביא אמת ואעפ"כ רבו בעלי המופתים . תופעה זו של פניה לצדיקים לצורך פיתרון בעיות ומצוקות הפכה להיות מקובלת מאד במחוזותינו, סיפורי מופתים הולכים ומתרבים ובמקביל גם מתרבים בעלי הכוחות המיוחדים שיש בידם להציל מכל צרה.
היחס שלנו לתופעה זו מורכב, מחד גיסא קיימת הסתייגות בסיסית מהסתמכות על כוחות מיסטיים וכדומה ובעיקר כאשר יש כאן צד ממוני. אנו מאמינים שיש השגחה פרטית והכול בידי שמים, הקב"ה חפץ בנו ובתפילתנו ולכן מי שזקוק לישועה שיתפלל בעצמו ויבטח בה' שיעשה לו את הטוב. לפי המדרש כאשר בנ"י עמדו בשפת הים וחששו מהמצרים אומר לו הקב"ה למשה אין צורך דווקא בתפילת צדיקים "רבי שמעון בן יהודה אומר מה תצעק כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'", (ילקוט שמעוני רמז רכה) אנו באופן טבעי מעדיפים את תמים תהיה עם … מאשר את התלות באנשים אחרים. מאידך אנו שומעים סיפורים מהימנים על צדיקים שיש להם כוחות מיוחדים ואם כך כיצד תאמר לאדם המחפש כל דרך לצאת ממצוקתו ולהירפא ממחלתו שימנע מפניה לצדיק זה או אחר?
עצם הרעיון שיש לצדיקים כוח מיוחד של תפילה אינו זר לנו וכך נאמר במדרש "ויצעק אל ה' ויורהו. מכאן את למד שתפילת הצדיקים קצרה ואינה חוזרת ריקם" וכבר מפורש במשלי "רחוק ה' מרשעים ותפילת צדיקים ישמע" אם כן גם כאן כמו בעניין הנביאים אנו זקוקים להגדרות מתי מדובר בצדיק אמת שיש ערך לתפילתו ומתי מדובר במטרה כלכלית בלבד.
שלוש סכנות יש בהליכה לבעלי המופת:
א. יתכן שמדובר באדם שרחוק מאד מלהיות צדיק ואינו בעל שום כוח מיוחד, ואם כן יש כאן בזבוז זמן וכסף. גם אם יש לו כוח ראיה מסוים אין הדבר אומר בהכרח שזה כוח שבקדושה ואין זה אומר שהוא יכול באמת לעזור. פעמים אדם נכנס ומופתע לשמוע פרטים על עברו שאיש לא ידעם, הוא מתרשם מכך ומיד מחליט שלפניו צדיק וקדוש ולא היא, העובדה שהוא רואה דברים שקרו אינה אומרת כלום לגבי מהותו של האיש ולגבי כוחו לסייע ולשנות דברים.
ב. אם מדובר באדם שבקי בקבלה או בסגולות כלשהן, אם יש לו ידע אולם אין בו יראה הוא עלול חלילה להשתמש בקבלה מעשית דבר מסוכן האסור לחלוטין ואכמ"ל.
ג. הסכנה שבעיני הגדולה מכולן היא שאדם יפסיק להסתמך על חסדי השם או להבדיל יפסיק לבצע את המוטל עליו על פי דרכי הטבע וישים מבטחו על בעל המופת. וכך מסופר על המגיד שתפילתו עזרה לאנשים רבים "וכבר כיתת אדם רגליו ממרחקים טרח ובא למזריטש כדי להתברך מפי המגיד לאשר חשוך בנים היה… כאשר שמע המגיד את מבוקשו של האיש נענה ושאל התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?… המגיד לא הסכים לעזור לו והסביר לתלמידיו … ברם אדם זה ראיתי בו שסומך רק עלי… ואילו אמונתו בבורא עולם רופפת בידו עד לאימה" מידי פעם שומעים על בעלי ראיה ומופת שבין השוחרים לפתחם גם בעלי הון או בעלי שררה ושאר אנשים מפורסמים. האם שמענו שאנשים אלו חזרו בתשובה בעקבות זאת? האם הם הולכים מתוך אמונה בקב"ה ובתפילת צדיק או שיש כאן אמונה בכוחות מסטים שאין להם ולקדושה שום קשר?
ראינו אם כן שיש מקום לבקש ברכה ותפילה של צדיק אולם הדבר דורש זהירות מרובה במיוחד נוכח העובדה שרבו הטוענים לכתר הקדושה והמופתים. על מנת להימנע ממכשול אסור להתרשם מסיפורים (אפילו כאשר כתוב שהם מכלי ראשון) ומכוחות ראיה וכדומה, מותר ללכת רק למי שידוע ומפורסם, תלמיד חכם מובהק שעיקר עיסוקו בללמוד וללמד לכתוב ספרים ולהורות את העם, אדם שהליכותיו בקודש גלויות ואינו מחפש תמורה כספית לברכותיו. גם לאחר שפונים לצדיק צריך לבטוח ולהאמין בקב"ה שהוא המנהיג הגוזר הטוב והמטיב וההליכה לצדיק באה רק להוסיף זכות ותפילה. כמו שאדם ההולך להתפלל בכותל יודע שהעיקר היא התפילה אלא שקדושת המקום מסייעת לפתוח שערי שמים כך צריך להבין שתפילת צדיק אמיתי יכולה להשפיע אולם עליו לשים מבטחו בקב"ה ולהרבות בעצמו בתפילה ובעל הישועות והנחמות ישלח לו בע"ה ישועה ברכה והצלחה.
